ראיונות עם בני המשפחה הרחוקה

ראיון עם עדיאל אמוראי, סבא שלי מצד אמא

1. שמות:

מקור השם הפרטי: סבתו של סבא נקראה אידלע, ואבא של סבא מצא שבהיפוך אותיות שם זה הופך לשם התנכי עדיאל.

שם האח: יוסף, היה מבוגר מסבא ב12 שנה.

שם האחות: צפרירה, היתה מבוגרת מסבא ב-8 שנים.

2. מקום ותאריך לידה:

תאריך הלידה: י"ב באדר תרצ"ד (1934).

מקום הלידה: במושבה רחובות בישראל.

שינויים שעבר מקום הלידה: רחובות הפך ממושבה לעיר מרכזית.

3. בית הולדתך:

אלו שפות דיברו בבית הולדתך (אלו שפות אתה דובר היום): בבית סבי דיברו רק עברית אך אמא של סבא דיברה עם אחיותיה גם רוסית.

במה עבדו הוריך? שני ההורים עסקו בהוראה. אביו יעקוב אמוראי, היה הנשיא הרביעי של הסתדרות המורים וניהל את סמינר צה"ל במכללת לוינסקי, שם לימד תנ"ך, ניבים ולשון. אימו של סבא הייתה מורה לעברית עוד ברוסיה בימי לנין.

היכן נולדו הורייך: באוקרינה שבאותם זמנים הייתה חלק מרוסיה.

כיצד התגלגלו הוריך לגור בעיר הולדתך?: אשתו של הסופר מקסים גורקי הביאה לשחרור 300 מנהיגים ציונים, ביניהם אבא של סבא - יעקוב אמוראי, מבית סוהר בסיביר וגורשו לישראל.

תאר כיצד נראה הבית בו גדלת (אלו רהיטים היו בו, כמה חדרים ואלו, האם הייתה גינה, חצר או משק)?- עד גיל 6 גדל סבא בבית צמוד קרקע ברחובות אך הוריו לא הצליחו לעמוד בתשלומי המשכנתא והבית נילקח על ידי הבנק. הם עברו בראשית מלחמת העולם השנייה לתל אביב לבית דירות, שם בדירת ארבע חדרים הם גרו עם עוד שתי משפחות ושירותים משותפים.

ספר/י על חוויה מיוחדת בחייך הקשורה לבית ילדותך?- בלילות רבים הותקף הבית ברחובות על ידי ערבים מכפרים ערבים כאשר העמדה של ההגנה הייתה ממוקמת על גג הבית. כשסבא גר בית דירות בתל אביב הופצה העיר ע"י האיטלקיים במלחה"ע II ובדרך נס לא פגעו ביתו אלא רק באלה שבסביבתו.

אלו מאכלים נהגתם לאכול בבית ילדותך?- אוכל יהודי רוסי ומאכלים ישראלים (דייסת כוסמת, חמיצה, גפילטע פיש, חמין, והרבה הרבה סלטים).

אילו חגים זכורים לך במיוחד מילדותך (חגים יהודים, חגים הקשורים במדינה בה גרתם) ומדוע?- פסח, והחגיגה שהייתה בלילה שבו החליט האו"ם על הקמת המדינה היהודית.

אלו שירים שרתם בבית?- פרקי חזנות, והשיר כלניות של שושנה דמרי.

4. בית ספר/ילדות:

האם למדת בבית ספר? אם לא, ספר מדוע?- כן, סבא למד בבית ספר.

באיזה בית ספר למדת (האם יהודי, כללי, חקלאי)?- סבא למד בבית הספר עממי 'בלפור', ובתיכון 'עירוני א', במחזור השלישי. בית ספר זה היה אז בית ספר לתלמידים מצטיינים.

באיזו שפה למדת בבית ספר (אלו שפות נוספות למדו בבית הספר שלך)?- בבית הספר למדו בעברית ובנוסף למדו גם אנגלית.

מקצועות שלמדו בבית הספר: במגמה שסבי בחר בה בתיכון למדו ספרות מורחבת, היסטוריה מורחבת, תלמוד, פסיכולוגיה/פילוסופיה וביולוגיה. מאחר ומדובר בבית ספר תיכון למצטיינים, עם סבי למדו בכיתה יעקב שבתאי, גדול הסופרים בני דורו של סבי ופרופסור דן מרום, מגדולי מבקרי הספרות בדורו של סבי, וגם עמנואל דונכין, שגילה שהסכיזופרניה היא מחלה פיסיולוגית. לפני המגמה למדו עם סבי שלמה חלפין שלימים היה המתמטיקאי הראשי של חברת הטלפונים האמריקאית, רבקה משולח שתרגמה כ- 100 מחזות לעברית ושר המשפטים לשעבר דוד ליבאי.

מורה משמעותי מבית הספר:

המורה המשמעותי של סבא היה שוסטר, שלימים הפך להיות פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת בר אילן ושינה את שמו לשילה. מורה זה היה מגיע לשיעור עם ערימת ספרים תחת שכמו, מאלה שהיו רלוונטיים לנושא הנלמד והיה ממליץ לתלמידים לקראם. חלק מהם, כמו הספר של פלורטרך 'גדולי יוון ורומי', קרא סבא רק לאחרי כשיצא לגמלאות. מורה זה משמעותי עבור סבא כי על אף שהיה מפחיד (היה מזמין כל תלמיד ללוח ומבקש שיראה איפה זורם נהר זה או אחר), הוא זה שנטע בסבא את האהבה להיסטוריה, לימים תחביב עקרי של סבא.

חוויה מיוחדת מתקופת בית ספר תיכון:

בית הספר אסר על חברות בתנועת נוער בטענה שזה מפריע להישגיות בלימודים ומכניס פוליטזציה. כשסבי וחבריו היו בכיתה י', כל התלמידים חברי מחנות העולים, הנוער העובד, השומר הצעיר והצופים החלוצים החליטו להכריז על שביתה. הם הופיעו בבית הספר עם מדי התנועות והרימו של השולחנות והכיסאות על הדלת ולא נתנו למורים להיכנס וללמד עד שיבטלו את הגזירה. באירוע נגמר בכך שהורי התלמידים המורדים הוזמנו לביה"ס אבל אלו, בחלקם, הצדיקו את התלמידים וביה"ס נסוג מדרישתו.

איזה תלמיד היית?

סבא היה תלמיד טוב במקצועות ההומניים ולא בראליים. הפעילות של סביא בתנועה, שבה היה מדריך ובכיתה י"א מזכיר הגרעין הארצי שהתכונן להתישבות, הייתה יותור חשובה לסבי מאשר בית הספר.

5. נערות:

חברו הטוב ביותר של סבי בבית הספר היה יעקוב שבתי, הסופר והמחזאי שהיה בן זוגו של סבי לספסל בכיתה. כשהמורה לספרות החזיר באחד הימים חיבור ליעקב שבתאי הוא אמר לו "אתה לכתוב חיבורים כבר לא תלמד".

בילוי בזמן פנוי:

בנערותו סבא היה חבר בפלוגה הימית של הפועל. במסגרת זו הם חתרו בסירות שבשעתו שירתו את הפלי"ם (פלמ"ח-ים) בהורדת המעפילים ואיתם הם יצאו לים לשייט מפרשיות לאורך כל חופי הארץ – מראש הנקרה ועד ג'ורה (כפר הערבי נטוש בגבול רצועת עזה). בשלהי מלחמת השחרור סבא עבר קורס מפקדי מפרשיות בכפר הנטוש דור (בגיל 15). לאחר מכן, בהשפעת בתו של ראש ההגנה משה סנה, הצטרף סבא למחנות העולים, שם הוא בילה את רוב זמנו הפנוי עד היציאה לנח"ל בגיל 18 ושימש כמדריך חניכים ויותר מאוחר אף כמזכיר של הגרעין הארצי (מסוף כיתה י"א).

תנועת הנוער:

סבא היה חבר בתנועת הנוער מחנות עולים, בצריף דרום שהיה ממוקם במגרש התמרים, מאחורי רח' המלך כורש דהיום, בסמוך לקברי החיילים הבריטיים ממלח"ע I.

הפעולות היו מתחלקות למשחקי חברתיים ולפעולות עיוניות שהחלו בחינוך להתיישבות והמשיכו בלימוד המניפסט הקומוניסטי של מרקס ואנגלס.

בכיתה י"א היה לסבא מדריך חבר קיבוץ הלוחמי הגטאות, שבזמן השואה ברח עם משפחתו לרוסייה והתחנך בקומסומול (תנועת הנוער הבולשביקית). מדריך זה היה ידען בתורה המקסיסטית ולדברי סבא הוא מאוד הושפע ממנו ובעקבות כך רכש וקרא את כל התרגומים לעברית של כתבי מרקס, אנגלס ושאר הספרות המרקסיסיטית.

קשר עם חברים מתקופת הנערות:

החברים מהתנועה שהגיעו עם סבא להגשמה בקיבוץ הם חברים של סבא וסבתא עד היום.

6. בגרות:

פגישה עם סבתא: סבא פגש את סבתא בפעם הראשונה כשהיה מדריך מטעם הקיבוץ בחיפה, שם סבתא עדיין למדה. אחרי כן, הם נפגשו כשסבתא הצטרפה לקיבוץ משגב-עם בו היה סבא כבר חבר.

היכרות עם סבתא: סבתא היתה הבחורה הכי יפה בקיבוץ וסבא נשבה בקסמיה וגם ערכיה תאמו לערכיו של סבא ולתפיסת עולמו.

שירות צבאי: סבא שירת בנח"ל החל מספטמבר 1952 ועד אפריל 1955. בתקופה זו סבא שימש כמרכז הגרעין – תפקיד שהוכר ע"י הצבא, ואחרי השירות הסדיר עבר הכשרה ושימש כסמל מרגמות.

חוויה מיוחדת מתקופת הצבא: סבא עשה 4.5 חודשי טירונות בחורף ירושלמי כבד, בצריפים של מחנה אלנבי הבריטי, כשמ"פ הוא מוטה גור, לימים הרמטכ"ל.

8. אתה והעולם שמסביב

אירועים שהשפיעו על חייו:

ברקע, היה מאסרו של אבא של סבא, בעוון ציונות בתקופתו של לנין ברוסיה ועלייתם של הוריו לא"י לאחר מכן.
הגעתו של אחיו באישון לילה, רטוב כולו, לאחר שעסק בהורדת מעפילים מחוף שדות ים, שם היה חבר קיבוץ, ונמלט מאימת הבריטים לתל-אביב.
חיפושי הבריטים אחר נשק בבית הוריו של סבא ומאסרו של אחיו בשבת השחורה (פשיטת הבריטים על הישוב היהודי ומאסר רבים מהגברים ומנהיגי הישוב).
הבר מצווה של סבא, שנערכה בזמן שהבריטים הטילו משטר צבאי על ת"א (אין יציאה ואין כניסה לת"א), וכך נמנע מאחיו ואחותו להשתתף בחגיגת בר המצווה של סבא.
מלחמת השחרור והכרזת המדינה, שבדרך מקרה היה סבא עד לה כשנקלע בהגעת המנהיגים לאולם מוזיאון דיזינגוף. בעוד סבא עומד בשדרה, נשמעו מהמקליטים מהבתים קולו של בן גוריון מכריז על הקמת המדינה.
שירותם של אחיו ואחותו בגדוד הראשון של הפלמ"ח ועוד שניים מבני דודיו (אחד מהם קיבל אות גיבור ישראל) במלחמת השחרור.
הפילוג בין אחדות העבודה ומפ"ם וגיוסו של סבי ע"י יגאל אלון לסייע בהקמת מפלגת העבודה עצמאית.
בחירתו של סבא לכנסת בגיל 35 וכהונתו בה במשך 20 שנה רצופות, ובחירתו לתפקיד סגן שר האוצר בתקופת ממשלת האחדות הלאומית (שנות 1984-1988) והשתתפותו בעיצוב והפעלת תוכנית הייצוב להדברת האינפלציה.

אל מי סבא מתגעגע:סבא מתגעגע לאביו, יעקב, שהיה הנשיא ה4 של הסתדרות המורים, ומנהל ומורה של סימנר המורות במכללת לוינסקי שהיה תלמיד חכם ואיש תרבות העולם, בעל השכלה רבנית ואוניברסיטאית עוד בראשית המאה העשרים.

לאמו של סבא, היפיפייה, שהייתה מחנכת, בוגרת סמינר המורים הראשון בעולם באוקראינה, ושהקנתה לו אהבה לשפה העברית ולתיאטרון.

לאחיו ואחותו, שהיותם בוגרים ממנו בהרבה שנים, טיפחו אותו, שמשו לו מופת אישי, ואחיו אף השפיע על דרכו הציבורית ועשה אותו לאיש תנועת העבודה.

המקום אליו סבא מתגעגע: המקום היחידי אליו סבא מתגעגע זה צריף מחנות העולים, במגרש התמרים בת"א, שם חי חיי תנועת נוער אינטנסיביים מאוד.

ראיון עם סבתי, סבתא רבא שלי מצד אבא

1. שמות

שמי שרה ויינטל. השם ויינטל הוא מנישואי לאריה. בפולין קראו לי שרה- אסתר (וכינוי היה סלצ׳ה, מסלה בפולנית). כשעליתי לארץ הורידו לי את השם השני אסתר ואת הכינוי סלצ׳ה וקוראים לי רק שרה.
שם הנעורים שלי היה גוטרמן. גוטרמן - פירושו איש טוב. קודם היה שם אבי גוטמן אבל כדי לחמוק מגיוס לצבא הפולני שיבש את שמו והוסיף ׳ר׳ השם נשאר באותה משמעות ״איש -טוב״. ליתר ביטחון הוא גם הטיל מום באצבע המורה הלוחצת על ההדק וכך לא גוייס לצבא.

לאבי קראו לייב-אריה .

לאמי קראו ליבה - שם פולני פירושו- אהובה וכך קראתי לבת הבכורה שלי.

היינו משפחה גדולה:

אימי נפטרה כשהייתי תינוקת בת בערך שנתיים ואחותי הקטנה בת חצי שנה. אבי נישא שנית לגולדה (זהבה).

אחי ואחיותי מאמי הביולוגית: עדה, חווה, דוד, תמרה, יהודית, ,פנחס, רבקה.

אחים מהאמא החורגת: טובה, בלה, יפה, עליזה, משה.

לאמא החורגת הייתה בת חיה, ואבי אימץ אותה ועוד קרובת משפחה ילדה יתומה, ציפורה. וכך היינו משפחה גדולה בת 13 נפשות.

2. מקום ותאריך לידה

תאריך הולדתי 10 פברואר. 1918

באתי מפולין. שם נולדתי בעיר לודג׳.

3. בית הולדתך

בבית דיברו יידיש ופולנית עד שבאו לארץ. כאן לא רצו לדבר בשום שפה אלא רק בעברית . איך למדת עברית? למדתי עברית מהרחוב ומהעבודה. אף פעם לא הייתי באולפן.

במה עבדו ההורים: היה להם בית חרושת לטקסטיל - קיבלו בדים, בבית היו מכונות, והאחיות תפרו גטקס וגופיות חמות בעיקר לגברים. אמא של סבתי לא עבדה כי הם היו משפחה גדולה והיתה צריכה לטפל בכולם. סבתי כבר בגיל 12 היתה הולכת לסוחרים לאסוף הזמנות.

היכן נולדו הורייך: ההורים נולדו בלודג', כשסבתי היתה בת 12 סבי ראה שאין הרבה פרנסה והתחיל לדבר על לעלות לישראל. הוא החליט לקחת את סבתי איתו למרות שהיתה הילדה השמינית מהאמא שלה (היו לה 2 אחים גדולים ממנה ו-5 אחיות גדולות) וזאת בגלל שהבין שהיא יודעת הכי טוב להסתדר.

הבית בפולין: בית גדול, 5 קומות, חצר גדולה בחזית שם היה גם ביה"ס של סבתי. בכניסה היה מסדרון ומדרגות לעלות למעלה. המשפחה גרה בקומה שנייה, בכל קומה גרו 2 משפחות. למטה גרו יותר יהודים ולמעלה, היכן שהיה יותר זול, גרו יותר פולנים.

המטבח היה מאוד מאוד גדול והיו שם גם 2 מיטות. במטבח בישלו והיה שם תנור גדול. בבית מצד שמאל היה חדר לא גדול של הורים, בהמשך היה סלון מאוד גדול שם גם ישנו ילדים. סבתי ואחותה ישנו במטבח במיטה אחת ושתי אחיות אחרות במיטה השנייה במטבח. גם בחדר איפה שעבדו בטקסטיל היתה מיטה מתקפלת וישנו שם ילדים.

איפה גרו כשירדו מהאונייה? היתה דירה ברח' מלצ'ט שהיתה בבעלות חבר של אבא של סבתי עוד מלודג'. בסלון ישנו סבתי ואבא שלה. הבעייה היתה שהחבר היה חסיד כמו אבא של סבתי וישב בסלון והתפלל כל הלילה כך שלסבתי היה קשה לישון.

לארץ סבתי הגיע עם אבא שלה, אריה, כשהיתה בת 14. למחרת שהגיע לארץ כבר התחילה לעבוד. איך קרה? כשהגיעו לארץ בא לפגוש אותם מכר בלודג' והוא סיפר לה על בית החרושת לעץ בו צריך עובדים וכך למחרת כבר הלכה לשם והתחילה לעבוד. מקום העבודה השני שלה היה המסעדה ליד בית החרושת שם עבדה קצת כמלצרית וקצת עבדה בשטיפת כלים. סבתי לא ידעה אז עברית אבל הרבה מהפועלים דברו פולנית ומה שלא הבינה רצה למטבח כדי שבעלת הבית תתרגם לה. בעלת הבית ראתה שסבתי עייפה כל הזמן וכשסבתי סיפרה לה למה היא עייפה היא הציעה לסבתי לבוא לישון בבית שלה. סבתי שמחה ונפרדה מאבא שלה וכך עברה לגור במקום יותר קרוב לעבודה אבל בנפרד לאבא שלה. המסעדה היתה ברחוב סלמה והבית היה לא רחוק.

חוויה מהבית בפולין: אחותה של סבתי, רבקה, היתה צעירה מסבתי בשנה וחצי ותמיד הן הלכו ביחד מחובקות. היו חברות מאוד קרובות. כשרבקה היתה בת שנה וחצי, התפרצה מחלה קשה. כולם במשפחה חלו – 8 ילדים, האמא והאבא - ולקחו את כולם לבית החולים. האמא שהיתה מאוד חלשה מהלידה היא היחידה שלא התאוששה ונפטרה מהמחלה. סבתי היתה אז בסביבות גיל שנתיים.

אבא של סבתי התחתן כשנה אחרי כן עם גולדה (זהבה), בת דודה של אמא של סבתי, שהיתה מגיעה מעיירה קטנה לקנות מוצרים בלודג' לחנות שלה. גולדה גידלה את סבתי ושבעת אחיה ואחיותיה והיתה אמא טובה מאוד לכולם. לגולדה נולדו 5 ילדים משלה כך שסה"כ היו בבית 13 ילדים שגולדה ואריה גידלו.

מאכלים אליהם מתגעגעת – תמיד שלחו את סבתי לשליחויות ונתנו לה כסף לנסוע ברכבת. אבל סבתי העדיפה ללכת ברגל ובכסף לקנות עוגה – עוגות עם קרם ועם פירות וגם שוקולד שאין בארץ. הבצק היה למטה ולמעלה.

גם נקניקים היו יותר טובים מכאן – יותר בשריים ויותר פיקאנטים. ותמיד מבשר כשר.

מההתחלה סבתי מאוד אהבה את הארץ, היו לה חברות והיא הלכה לנוער העובד אחרי העבודה במסעדה. היא אהבה את זה שאין כאן גויים, שהיא לא מפחדת. המזג אויר היה יותר טוב בשבילה.

חגים: בבית בפולין חגגו את החגים היהודיים בדיוק כמו בארץ.

שירים: סבתי לא זוכרת.

4. בית ספר/ילדות

האם למדת בבית ספר, אם לא מדוע?-בפולין סבתי למדה בבית ספר אבל כשהגיעה לארץ היתה צריכה לעבוד ולא הלכה כבר לבית ספר. האחים כשעלו לארץ כן הלכו לבית הספר.

לסבתי היה אח פנחס שמבוגר ממנה בשנתיים. כשהיטלר נכנס ללודג' פנחס עם משפחתו – אשתו ובת קטנה שהיתה בגיל של אהובה - ברחו לפיוטורקוב, עיר המוצא האמא הביולוגית ושם כבר הנאצים תפסו אותם.

האח היותר גדול ברח עם אשתו לרוסיה. לאשה היתה קצת השכלה אז היא שימשה כמורה, תפקיד מכובד, וגם לדוד נתנו לעבוד כחשמלאי, המקצוע המקורי שלו גם בלודג'. וככה הם ניצלו ועלו אחר כך לישראל.

גם חווה נעלמה במלחמה ולא עלתה לישראל.

באיזה בית ספר למדת? -בבית הספר בפולין היתה הפרדה בין יהודים לפולנים. סבתי למדה שם גרמנית, פולנית וחשבון. היתה מורה אחת יהודייה שלימדה גרמנית כי הפולנים רצו להיות בסדר עם הגרמנים כי פולנייה היתה מדינה מאוד ענייה תמיד. סבתי לא זוכרת מורה אחד שהשפיע עליה במיוחד.

איזה סוג תלמידה היית?- סבתי מעידה על עצמה שהיתה תלמידה בינונית ולא אהבה במיוחד ללמוד. העדיפה לשחק. חוצמזה הבית היה קשה והיתה צריכה לעבוד בבית בלקלף תפו"א ולבצע שליחויות כך שלא חוותה לימודים כמו שכאן כדבר מרכזי.

בפולין אף פעם לא לבשה מעיל למרות שהיה מאוד קר. קנו מעיל אחד לה ולרבקה כי לא היה הרבה כסף בבית. רבקה היתה מאוד קשה וכשהיה התור של סבתי ללבוש את המעיל רבקה לא נתנה לה וסבתי לא התווכחה איתה. כך יצא שסבתי לא היתה מסתובבת עם מעיל בפולין על אף הקור הגדול. לכבוד הנסיעה לא"י עם אבא שלה, אמא של סבתי ציידה אותה בבגדים חדשים ובכובע בארט חדש. רבקה, אחותה, קנאה מאוד ובאה מאחורי סבתי ומשכה את הכובע ואת השערות של סבתי.

5. נערות

חברה משמעותית מתקופת הנעורים- סבתי לא זוכרת חברה משמעותית מתקופת הנעורים, אבל תמיד היו לה חברות ותמיד היתה מאוד חברותית.

כיצד נהגתם לבלות את שעות אחר הצהריים?- סבתי היתה מסיימת בארבע את העבודה במסעדה, הולכת הביתה ואז הלכה לנוער העובד שהיה בקינג ג'ורג'. בתנועה היו טיולים ופעילויות והיו הרבה חבר'ה. סבתי לא זוכרת את המדריכים.

בארץ היה חמסין והם נסעו לטיול והעמידו את כולם מאחור והיה חסר מים אבל הם שרו ושמחו.

6. בגרות.

איך הכירה את סבי: הם גרו בנווה שאנן, ויהודית, אחותה, רצתה ללכת איתה כי סבתי שהגיע קודם לא"י הכירה יותר. הן יצאו בערב לנווה שאנן וראו אורות והרבה חבר'ה. יהודית רצתה להתקרב אבל סבתי בהתחלה פחדה. יהודית שכנעה את סבתי להתקרב. פתאום הדלת נכנסה ויצא בחור אלגנטי לגרש את הילדים שעשו רעש בחוץ. סבתי רצתה ללכת אבל הבחור תפס את סבתי ביד ורצה נורא שהן יכנסו. בסוף סבתי והבחור קבעו להפגש למחרת.

הוא היה גדול מסבתי ב-10 שנים. כשיצאו הוא קנה לסבתי דברים ופינק אותה. סבתי היתה אז בת 17 לערך. אריה רצה באיזה שהוא שלב שהם יסעו לחיפה לאחותו שם היתה גם אמא שלו. כשהגיעו סבתי התביישה ולא נכנסה מהר, אבל האמא שסקרה את סבתי יצאה ואמרה לה שיש לה רגליים מאוד יפות. סבתי ראתה שהיא נחמדה אליה והתרצתה. די מהר הם התחתנו, שנה אח"כ נולדה אהובה ושנה וחצי אח"כ דרורה. שבע שנים אח"כ נולד מוטי. סבי היה מאוד מאושר שנולד בן והוא הלך ברגל מבית לבית – חברים ומשפחה – לספר.

סבתי לא שירתה בצבא בגלל שהתחתנה.

7. סיפור העלייה

סבתי עלתה לארץ כשהייתה בת 14, בשנת 1932.

המסע לישראל: נסעו באוטובוס מלודג' לרומניה כמה ימים. אכלו מהצידה שלקחו איתם ומאוכל שקנו בעצירות. ברומניה עלו על אנייה – 100 איש עלו על האונייה הזו. באנייה היו עוד ילדות כמו סבתי שהגיעו ממקומות שונים אז סבתי התחברה איתם ובילתה איתם. סבתי שמאוד אהב תה שלח את סבתי להביא לפני שעלו על האנייה וכל מי שישבו באנייה והעובדים התחילו עם סבתי שהיתה בלי סבא שלה. איך שהאנייה התחילה לשוט סבתי התחילה להקיא והרגישה מאוד לא טוב. השיט נמשך 4-5 ימים וסבתי לא יצאה מהחדר כי הרגישה כ"כ לא טוב. באונייה היו חדר לנשים וחדר לגברים. ביום האחרון היה תור לרדת מהאונייה ולמרות שסבתי לא הרגישה טוב היא לא נתנה לאבא שלה לעמוד בתור אלא עמדה בעצמה. ניגש אליה בחור פולני שעבד שם וביקש את הפספורט שלה סבתי נתנה לו את הפספורט שלה ושל אבא שלה והחור עשה להם פרוטקציה והוריד את שניהם למטה ראשונים. אותו בחור גם הציע לקחת אותם לת"א ולעזור להם. כשירדו אבא שלהם נזכר ששכח באונייה את הווסט עם הפספורט והכל. סבתי עוד לא הרגישה טוב מהבחילות באונייה. ואז הגיע שוב הבחור הפולני שעבד על האונייה והוא הביא את הווסט והדברים שאבא של סבתי שכח על האונייה. לת"א הם הגיעו עם קרובים של חבר של אבא של סבתי.

האים היו קשיים מיוחדים לעלות?-לא היו קשיים ולא נידרש היה לברוח כדי לעלות לא"י – בתקופה זו הכל היה ליגאלי והאפשרות לעלות לא"י היתה פתוחה בפני היהודים.

אחרי בערך שנתיים שסבתי ואבא שלה היו בארץ, אריה האבא חזר לפולין כדי להביא את המשפחה. היו לו כבר ניירות אישורים להוציא את המשפחה – זו היתה תקופה לפני המלחמה והיה עוד קל לצאת מפולנייה. אריה האבא נסע אבל בסוף שקל להישאר בפולין כי אחות של אריה, תימה, שניהלה חנות/סופרמרקט בלודג', הציעה לו להישאר ולעבוד איתה כך שלמשפחה לא יחסר כלום. אריה, שלא היה לו כסף להעלות את כל המשפחה לארץ, שקל ברצינות את האפשרות הזו, אבל סבתא של סבתי, האמא של אריה, שהחנות בעצם היתה שלה, אמרה לאריה לעלות לארץ עם כל המשפחה כי הוא השאיר שם ילדה קטנה. וכך באמת היה ובזה אריה הציל את המשפחה מהנאצים.

סבתי מספרת שכשהיתה בהיריון עם מוטי היא חלמה שהסבתא שלה באה ואומרת לה שטוב שאריה לקח את כל המשפחה לא"י כי הורגים את כל המשפחה בפולנייה. אז עוד לא ידעו ממש מה קורה עם היהודים במלחמה למרות שכבר היו שמועות. סבתי התעוררה מהחלום עם מצב רוח רע. בלילה הלכה לישון ושוב חלמה על הסבתא שאומרת שהורגים את היהודים. בחלום היא ביקשה מהסבתא שלא תגיד יותר דברים כאלה כי היא מפחדת ממתים וכו', ואז הסבתא אמרה לה בחלום שטוב שאבא שלה לקח את מי שלקח והציל אותם כשעלה לארץ.

8. אתה והעולם שמסביב:

הכרזה על הקמת מדינת ישראל – בזמן ספירת הקולות באו"ם סבתי, אריה ו-3 הילדים היו בחוץ באזור נחלת בניימין, שם השמיעו ברמקול בכיכר את ספירת הקולות באו"ם. היה כבר מאוחר בלילה וסבתי והילדים היו עייפים אז נכנסו לבית קפה ואז בדיוק הכריזו על הקמת המדינה. היה שתיים בלילה כשהכריזו על הקמת המדינה, סבתי היתה עייפה וצעדה עם 3 הילדים ברגל הביתה והיתה מאושרת.

קשרי שכנות – בפולין היו שכנים יהודים והיו שכנים פולנים. עם הפולנים היחסי שכנות לא היו כ"כ טובים. הילדים הבנים היו מרביצים ליהודים והילדים פחדו מהם. גם להורים לא היו חברים בשכונה שהם לא יהודים.
עם היהודים היו יחסי שכנות טובה.

ראיון עם אסתר, דודתו של אבא שלי (אחותו של סבא שלי מצד אבא שלי)

1. שמות

מה שמך ? - אסתר בלקין

האם ידועה לך משמעותו ומקורו שם המשפחה שלך ? - השם בלקין פירושו ברוסית סנאי

האם ידוע לך מקור שמך הפרטי? - אני קרויה כנראה על שמה של סבתא ל אמא שלי

מה שמם של הוריך, אחיותיך ואחיך? - לאה וקלמן, דן, גיורא וניסן

2. מקום ותאריך לידה

מהו תאריך הולדתך? - 26.5.1941

היכן נולדת ? - נולדתי בישראל בעיר חדרה.

האם המקום בו נולדת עבר שינויים (גאוגרפים, שלטוניים) מאז שנולדת? - נולדתי תחת שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל בעיר חדרה. מדינת ישראל קמה וחדרה הפכה ממושבה לעיר.

3. בית הולדתך

אלו שפות דברו בבית הולדתך ? - אני דברתי עם ההורים עברית. אבי ואמי דברו ביניהם רוסית ויידיש.

במה עבדו הוריך? - אבי עבד בחברת החשמל. כשהגיע לארץ הוא הגיע לקיבוץ הרוסי ועבד בארם נהריים. אחר כך עבד בחברת החשמל בחיפה. אז החליטו לחבר את חדרה לחשמל והוא עבר לעבוד בחדרה. ככה הוא הגיע לחדרה והכיר את אמא שלי.

סבתא לאה התחילה לעבוד בגיל 50 בתור עובדת סוציאלית זוטרה וסיימה בתור מנהלת המחלקה בגיל 67. לפני כן עבדה כל חייה בהתנדבות בקליטת עליה; עבדה בבית ספר מקצועי לילדות; הייתה פעילה במפלגת העבודה; חברה במועצת העיר ופעילה גם בארגון אמהות עובדות.

היכן נולדו הורייך? - אמא שלי נולדה בגרודנא שבליטא ואבא שלי נולד בעיר גומל בבילורוסיה.

כיצד התגלגלו הוריך לגור בעיר הולדתך? - לאבא של אימי קראו בונים (בנימין). הן היו שלושה ילדים: ברטה, לאה שמוליק.

שוטר פולני שבר לו את המשקפיים ואמר לו ז'יד לך לפלסטינה. בונים הגיע לישראל בשנת 1921. הוא מצא עבודה בתור מכונאי של המשאבות של ביצות חדרה.

אשתו לא רצתה לעלות איתו לפלסטינה. בשנת 1925 היו גזרות במקום מושבה של המשפחה ואז כולם הגיעו לפלסטינה. אמא שלי הייתה אז בגיל 13.

תאר כיצד נראה הבית בו גדלת ? - הבית היה בית בודד עם חצר גדולה. במקור הוא נבנה כבית של שלושה חדרים. בחדר אחד שהיה הסלון גרו ההורים. בחדר שני גרו שלושה ילדים והחדר הנוסף הושכר למורה.

ספר/י על חוויה מיוחדת בחייך הקשורה לבית ילדותך? - אבא שלי, קלמן, גידל בחצר פירות. היה לנו עץ אגסים. העץ נתן פרי מאוד מוצלח ובאחת השנים היה פרי כל כך גדול ויפה עד שאבא שלי שלח את אחד הפHרות לבית הנשיא.

אמא שלי בישלה רגל קרושה בסיר לחץ. בדיוק צלצל הטלפון (בגלל שאבא שלי עבד בחברת חשמל והיה צריך טלפון על מנת שיוכלו להזעיק אותו לבצע תיקונים היינו כמעט המשפחה היחידה בחדרה שהיה לה טלפון בבית). אבא שלי התקשר לשאול משהו. אמא שלי הלכה לחדר אחר לענות לטלפון. המכסה של סיר הלחץ התפוצץ המכסה פגע בתקרה ושבר אותה וכל התכולה של הסיר התפזרה על התקרה ובכל החדר.

אלו מאכלים נהגתם לאכול בבית ילדותך? - אמא שלי למדה לבשל בכרמל באיזשהו בית אבות. לכן לא אכלנו שום מאכלים מתובלים משך הרבה שנים. היינו אוכלים חמיצת סלק. היינו אוכלים הרבה מאכלים מעצי הפרי שבחצר. היה לנו עצי תפוחי עץ ואמא שלי הייתה עושה מזה רסק. סבתא הייתה עושה גם בלידה במו ידיה.

אילו חגים זכורים לך במיוחד מילדותך ומדוע? - היינו חוגגים את חג הביכורים באופן מאוד מיוחד. מכיוון שגרנו במושבה והיינו בית של מפא"י נהגנו לעשות טקס הבאת ביכורים. לבשנו לבן וכל משפחה הביאה את הביכורים שלה.

גם האחד במאי היה אז חג משמעותי.

אלו שירים שרתם בבית? - אמא שלי הייתה במקהלה בבית הספר וזייפה קשות. העיפו אותה מהמקהלה ומאז היא לא שרה

4. בית הספר/ילדות

האם למדת בבית ספר? אם לא, ספר מדוע? - כן.

באיזה בית ספר למדת? - למדתי בבית ספר שנקרא "בית חינוך ארלוזורוב".

באיזו שפה למדת בבית ספר? - עברית

אלו מקצועות למדתם בבית הספר? - חשבון, עברית, תורה, גיאוגרפיה, אנגלית, התעמלות, ציור, מוזיקה. למדנו גם תפירה ורקמה וכלכלת בית.

5. נערות

ספר/י על חבר/ה משמעותי/ת מימי נערותך- לחברה הכי טובה לי קראו יעל לין. אני ווכרת שהייתי הולכת אליה ברגל כל שבת אחר הצהריים. היא גרה בשכונה אחרת ממני, שכונת אפרים. היינו הולכות לטייל וקונות גלידה במקום היחיד שהיה מוכר גלידה בחדרה. הגלידה הייתה ליד אחד משני בתי הקולנוע שהיו אז בחדרה -קולנוע חוף וקולנוע גן זוהר. קולנוע גן זוהר היה קולנוע פתוח תחת כיפת השמים.

כיצד נהגתם לבלות את שעות אחר הצהריים? - בראש ובראשונה הכנו שעורים. כיוון שלא היו כבישים היינו משחקים כדורגל, כדורעף, מחניים, חמש אבנים שהיינו עושים בעצמנו מבלטות והיינו משחקים גם קלאס, קפיצה בחבל בבית ספר שיחקנו בחמור.

האם היית חבר/ה בתנועת נוער ? - אני הייתי בתנועת הנוער העובד. היו לנו פעולות. היה לנו מדריך. תקופה מסויימת אחי היה מדריך של הקבוצה שלי. בחופשים היינו נוסעים למחנות עבודה בקיבוצים. אני זוכרת מחנה עבודה בקיבוץ דברת.

היינו גם עושים טיולים ומסעות. זכור לי טיול בהר ארבל. היינו בטיול באזור עין גדי.

6. בגרות

היכן ומתי פגשת את סבתא / סבא - בן/בת הזוג שלכם ? גשתי אותו בעבודה.

ספר/י לי על היכרותכם? - האם שרת/ת בצבא ? - שירתי בצבא בשלישות. במנהל הסגל.

ספר/י על חוויה מיוחדות מתקופת הצבא? - לקחו אותנו להקים מחנה אוהלים. סחבנו על הגב משקל כבד מאוד. היה גשם שוטף. הגיע הערב ונרטבנו עד לשד עצמותנו. הקמנו אוהל וישנו בתוך האוהלים.

8. אתה והעולם שמסביבו

ספר/י על אירועים היסטוריים שהתרחשו בימי חייך והשפיעו עלייך או על משפחתך - אבא שלי היה עוזר בהבאת מעפילים. אבא שלי עסק בהעברת מעפילים מן הספינה לחוף. באחת הפעמים שהוא השתתף בהורדת מעפילים הבריטים הגיעו ותפסו אותו. לקחו אותו והוא ישב בלטרון.

זכור לי גם שהבריטים היו עושים עוצר בשכונה שלנו. בסמוך למקום מגורנו הייתה שכונה שנקראה שכונת נחליאל. בשכונה זו היו הרבה פעילים בארגון הלח"י. לכן בריטים היו מטילים עוצר על האזור לעתים תכופות ועושים חיפושים. הם חוסמים את השכונה גם גדר תיל. על הבית שהיה קרוב לשכונה על אחת הדלתות עשו הבריטים איקס גדול באדום. אני לא יודעת למה. בלילה אמא שלי הייתה סוגרת את כל התריסים. בבוקר החיילים הבריטים היו אומרים open sesamy.

היו שני חיילים בריטיים, בחור ובחורה שהיו באים לשחק איתי.

מה היו קשרי השכנות שהיו למשפחתך ולך עם שכניך במקום הולדתך ונערותך? - היו יחסי שכנות מאוד קרובים עם השכנים. רוב השכנים היו חלוצים שהגיעו לארץ ללא משפחות ובהמשך משפחותיהם נספו בשואה. לכן היו יחסים מאוד קרובים בין השכנים. היינו יותר משפחה מאשר שכנים. הדלתות היו פתוחות. היינו עושים יחד סדר פסח.

האם ישנם אירועים חשובים בחיי העיר או המדינה בה חיית שהיית שותף/ה אליהם? - לא לקחתי חלק בעצמי באירועים אבל כמו כל האזרחים צפיתי בקורות את המדינה.

ריאיון עם רותי אמוראי, סבתא שלי מצד אמא

1. שמות

מה שמך: רותי אמוראי (פלז)

האם ידועה לך מקור ופרוש שמו של שם משפחתך? - פלזן היא עיר בגרמניה ממנה הגיעו משפחת אבי

מקור השם הפרטי (על שם מי אתה נקרא, מה פירוש השם)? - נולדתי בשבועות והשם רות הוא על שם מגילת רות.

מה שמם של הוריך, אחיותיך ואחיך?

אמא ואבא שלי היו מינה ויעקה פלז, לאחי קראו יוסי פלד ולא פלז כי בזמן מלחמת ששת השחרור רבים החליפו את שמם לשם עברי ויוסי בחר בשם פלד הדומה למקור פלז. יוסי היה גדול ממני ב-5 שנים.

2. מקום ותאריך לידה

מהו תאריך הולדתך? ה-29 למאי 1935.

היכן נולדת (מדינה ועיר/כפר)? נולדתי בירושלים בבית חולים משגב לדך.

האם המקום בו נולדת עבר שינויים (גאוגרפים, שלטוניים) מאז שנולדת? השינויים הם שירושלים בילדותי היתה עיר אחת, במלחמת השיחרור היא נחצתה ע"י חומה לחלק יהודי וחלק ערבי ובשנת 1967 במלחמת ששת הימים, החלק המזרחי, שהיה בידיי הערבים, נכבש מחדש ע"י צה"ל ואוחדה.

3. בית הולדתך

אלו שפות דברו בבית הולדתך (אלו שפות אתה דובר היום)? - עברית בלבד.

במה עבדו הוריך? אבי היה עו"ד ולפני זה היה מורה שסיים את סמינר על שם דוד ילין, אמא שלי היתה גננת אבל עבדה כגננת רק עד נישואיה.

היכן נולדו הורייך? - אבי נולד בירושלים ואימי בארה"ב ובגיל שנתיים משפחתה חזרה ארצה.

כיצד התגלגלו הוריך לגור בעיר הולדתך? - אבא שלי היה יליד ירושלים ומשפחתו היתה מהמשפחות הראשונות שהתיישבו בימין משה – השכונה שהתיישבה ע"י מונטיפיורי מחוץ לחומות.

תאר כיצד נראה הבית בו גדלת (אלו רהיטים היו בו, כמה חדרים ואלו, האם הייתה גינה, חצר או משק)? - הבית שאני גדלתי בו לא היה בירושלים, כשהייתי בת 5 הוריי עברו לחיפה לשכונת נווה שאנן. לבית פרטי עם 2 חדרים מאוד גדולים ומרווחים. בבית היו שתי מרפסות ענקיות שהקיפו את הבית והיתה גם חצר גדולה כך שהיה הרבה מקום למשחקים. הבית לא היה בבעלותנו אלא גרנו בשכירות.

ספר/י על חוויה מיוחדת בחייך הקשורה לבית ילדותך? -

שנכנסנו לגור בבית הבית היה בשלבים אחרונים של בנייה. ליד הבית היתה ערימת חול ענקית ואני זוכרת את עצמי עולה ויורדת בארגז החול הזה בשמחה רבה.
גרנו מול מגדל המים של השכונה ויום אחד היה שם פיצוץ וכל המים זרמו החוצה. כל ילדי השכונה הגיעו והתרחצו בזרם המים שזרמו ממגדל המים.
כשאחי היה בכיתה ו' הוא וחבריו דברו אנגלית כדי שאני לא אבין ואני נורא כעסתי עליהם.
לפני קום המדינה, היתה בארץ כבר תחושה של מתח וההגנה החלה להתארגן לקראת המהפך שיכול. אחי היה כבר מגוייס אבל עדיין בבית וכל ערב היה יוצא לשעות וחוזר מאוחר מאוד עד שהתגלה לנו שהוא מתקן נשק כחלק מההערכות.

אלו מאכלים נהגתם לאכול בבית ילדותך? - חצילים במיץ עגבניות, במיה, אורז עם שעועית, מרקים מכל מני קטניות עם קיגלך. לוביה, קציצות תרד.

אילו חגים זכורים לך במיוחד מילדותך (חגים יהודים, חגים הקשורים במדינה בה גרתם) ומדוע? - 1 במאי שזה חג הפועלים. חיפה היתה אדומה כולה (של תנועת הפועלים) וכולנו היינו צועדים עם דגלים אדומים וחולצות כחולות של מחנות העולים.

אלו שירים שרתם בבית? - בבית שלי שרו המון, שירי ארץ ישראל של קריצ'בסקי וסמבורבקי (לדוגמא: רוץ בן סוסי, אל ראש ההר, אנו נהייה הראשונים וכו').

4. בית הספר/ילדות

האם למדת בבית ספר? אם לא, ספר מדוע? למדתי בבית ספר.

באיזה בית ספר למדת (האם יהודי, כללי, חקלאי)? - ביסודי למדתי בבית הספר העממי של נווה שאנן (היה אחד בלבד בנווה שאנן), בתיכון למדתי בבית ספר של ויצו, שהיה על הר הכרמל ולא בשכונה בה גדלתי נוה שאנן,. זה היה בית ספר תיכוני מקצועי ולמדתי במגמת תפירה.

באיזו שפה למדת בבית ספר (אלו שפות נוספות למדו בבית הספר שלך)? - בשפה העברית

אלו מקצועות למדתם בבית הספר? - למדנו את המקצועות הרגילים לבגרות (ספרות, תנך, מתמטיקה, אנגלית וכד') ובנוסף למדנו תולדות הבדים והלבוש וגיזרה ותפירה עילית.

5. נערות

ספר/י על חבר/ה משמעותי/ת מימי נערותך- חברת הילדות שלי היתה זהרה, הכרנו בתנועת הנוער מחנות העולים. היינו מבלות הרבה אחת עם השנייה וישנות אחת אצל השנייה. בערב כשהיינו צריכות להיפרד היינו מלוות האחת את השנייה שוב ושוב, מבית לבית עד שהיינו נפרדות.

כיצד נהגתם לבלות את שעות אחר הצהריים (אלו משחקים שיחקתם והאיפה)? - היינו מכינים שיעוורי בית ואז יוצאים לרחוב לשחק קלס, חבל, תפסוני, חמור ארוך וחמש אבנים.

האם היית חבר/ה בתנועת נוער ? - כן, הייתי בתנועת מחנות העולים. הפעילות התקיימה בצריף של התנועה שהיה ליד בית הספר היסודי, או בחצר ובחורשה הקרובה לצריף. היתה פעולה עיונית, היינו שרים והיו משחקי חברה. המדריכים היו שליחים מהקיבוץ – ממנרה, מכברי ומבית קשת.

6. בגרות

היכן ומתי פגשת את סבתא / סבא - בן/בת הזוג שלכם ? - את סבא פגשתי לראשונה כשאני הייתי בת 16 וסבא בן 17 בסמינר הדרכה של תנועת הנוער. סבא לא התייחס אליי אז אבל אני ידעתי מי הוא כי סבא היה דמות מאוד בולטת הגרעין.

ספר/י לי על היכרותכם? - כשסבא היה בתפקיד מטעם התנועה להקמת סניף מפלגת אחדות העבודה בחיפה, ואני הייתי כבר מיועדת לגרעין נח"ל למשק משגב עם שבוא סבא היה חבר, נפגשנו בחיפה. אינני זוכרת את ההיכרות הראשונית אבל סבא בא אלינו הביתה והביא לנו ספרים. אח"כ כשהייתי במשק בשל"ת וסבא סיים את תפקידו בחיפה ונבחר להיות מזכיר המשק, אז סבא התחיל לחזר אחריי.

האם שרת/ת בצבא ? - בצבא שרתתי בנח"ל, בתחילה בגרעין שיועד לקיבוץ יד חנה ולאחר חצי שנה עברתי להמשך שירות צבאי בנח"ל בקיבוץ משגב עם.

ספר/י על חוויה מיוחדות מתקופת הצבא? - יום חמישי אחד, בהיותנו בבסיס טירונות, חיכתה המחלקה שלי לאישור יציאה הביתה לשישי שבת. חברתי ואני החלטנו להעביר את השעות האחרונות לפני היציאה בבית בחיפה. יצאנו דרך הגדר ונסענו הביתה לכמה שעות. כשחזרנו בערב לבסיס, מצאנו את הבסיס ריק. הסתבר שהוציאו את כל המחלקות כבר לחופש אבל לנו חיכתה מ"מ (מפקדת המחלקה) וריתקו אותנו לשישי-שבת.

8. אתה והעולם שמסביב

ספר/י על אירועים היסטוריים שהתרחשו בימי חייך והשפיעו עלייך או על משפחתך ?

השכונה שלנו בחיפה, נווה שאנן, הייתה שכונה מבודדת שכדי להגיע אליה ממרכז העיר היה צריך לעבור דרך ואדי מאוכלס ערבים – ואדי רושנייה. בפתח השכונה היה מחנה צבאי של הלגיון הערבי כך שלהגיע לשכונה היה מסוכן. אנחנו הילדים למדנו בתוך שכונת נווה שאנן ולא ירדנו לעיר המרכזית או התחתית בגלל הסכנה הזו. בשכונה שלנו הייתה התגייסות של היישוב והיו עושים שמירות מסביב ליישוב. המדריכים שלנו שהיו אז בני 16 או 17 הראו לי פעם ראשונה אקדח ששימש אותם כשפטרלו סביב היישוב. זה היה כמובן נשק בלתי חוקי כי היה אסור ליישוב היהודי להחזיק נשק. יום אחד, הגיע לשכונה אוטובוס מנוקב בכדורים אחרי שבוצע בו פיגוע בוואדי והנהג הצליח לברוח ולהביא את האוטובוס עד לשכונה. זו הייתה פעם ראשונה ויחידה שראיתי אדם מת.

מה היו קשרי השכנות שהיו למשפחתך ולך עם שכניך במקום הולדתך ונערותך?

חבריי הילדות שלי היו כל ילדי השכנים שגרו סביבנו. היו יחסים מאוד קרובים בשכונה והיינו שותפים לחגיגות של השכנים הקרובים ולמקרי האבל.

האם ישנם אירועים חשובים בחיי העיר או המדינה בה חיית שהיית שותף/ה אליהם?

כ"ט בנובמבר 1947, החלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל – הייתי בת 12.5. אני זוכרת שבלילה שמעתי צעקות מטורפות, שאגות אדירות מכל הדירות בשכונה. יצאתי מהמיטה ויצאתי החוצה עם אחי לרחובות. אנשים רקדו הורה בכיכר המרכזית של השכונה.

ספר/י סיפור, בדיחה או פתגם הקשורים לימי ילדותך/נערותך/בגרותך שלא נאמרים כבר היום?

אבא שלי היה אומר – "אין דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחת".

מבין האנשים שהכרת בחייך, בין אם עדיין בחיים ובין אם לאו, למי את/ה מתגעגע/ת ומדוע? ספר/י סיפור מיוחד על אותו האדם?

אמא שלי הייתה האישה הכי הכי משמעותית בחיי ואני מתגעגעת אליה נורא נורא. חברות שלי היו באות להתייעץ איתה. היא הייתה אמא שלא כועסת ולא צועקת ואם כבר רצתה להטיף לי מוסר היתה עושה זאת בדרך כל כך חכמה שלא הייתי מרגישה שהיא מטיפה לי מוסר. אמא שלי לימדה אותי המון שירים והיינו שרות ביחד המון. אמא שלי הייתה יתומה מגיל שנתיים וכל מה שהיא רצתה וחלמה שיהיה לה היא עשתה בשבילי. אני מתגעגעת אליה מאוד מאוד.

ספר/י על מקום מיוחד בו היית במהלך חייך, אליו את/ה מתגעגע/ת במיוחד. מה מיוחד בו?

כשביתי חייתה בארה"ב בשליחות עם בעלה וילדה את בנה השני, נסעתי לשם לחודשיים לעזור לה לפני ואחרי הלידה. הם גרו בגרין פורט, עיירת חוף מרחק שעתיים וחצי נסיעה צפונה מניו-יורק. תקופה זו זכורה לי כחוויה נהדרת. נהניתי לחיות קצת בארצות הברית ולהרגיש את אמריקה הגדולה. גם הקהילה היהודית קיבלה אותי בחום ואירחה אותי מאוד יפה.

עבודת שורשים

אופיר בלקין